×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים תקי״אטור
;?!
אָ
(א)  מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה. (ב) ולחמם מים לרחוץ רגליו אבל לא כל גופו לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי״ט כתב רי״ף שמותר ור״י אסר ולזה הסכים א״א ז״ל. (ג)  אדם מותר לטבול בי״ט מטומאתו אבל אסור להטביל כלים חדשים או טמאים לטהרם. (ד)  אין עושין מוגמר פירוש שמפזר מיני בשמים על הגחלים בין אם מכוין להריח בין אם מכוין למגמר הבית או הכלים אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות למתקן לאכילה מותר לא שנא אם מפזרן על גבי חרס או על גבי גחלת של עץ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) מותר לעשות מדורה להתחמם מכנגדה ולחמם מים לרחוץ רגליו בפ״ב דביצה (כא:) תנן בש״א לא יחם אדם חמין לרגליו אא״כ היו ראויים לשתייה וב״ה מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה.
וכתב הר״ן דטעמא דשרו הני תרי מילי משום דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
וכתב הרי״ף ודוקא חמין לרגליו הוא דשרו ב״ה אבל כל גופו לא כדתנן בפרק כירה (שבת לט:) אמרו להם חכמים אם בי״ט כחמין שהוחמו בי״ט אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. וכ״כ התוספות (ביצה שם) דדוקא לרגליו אבל לכל גופו אסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגים אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש:
[בדק הבית: וכתב ה״ה דאפילו אינו רוחץ גופו בבת אחת אלא אבר אבר אסור כך מפורש בפרק כירה ומוסכם:]
(ב) ומה שכתב לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי״ט כתב רי״ף שמותר ז״ל בפרק הנזכר חזינן לגאון שכתב דהאי דאמרינן לא ירחוץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע״ש דוקא בשבת אבל בי״ט שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעי״ט דלאו דבר שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אלא גזירה היא וכי גזרינן בשבת אבל בי״ט לא וכתב הר״ן מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור מדתניא בפרק כירה (שבת מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי״ט למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון ובודאי מדקתני פקקו נקביו בחמין שהוחמו מעי״ט מיירי ואפ״ה משתטף אין רוחץ לא ומשתטף בבית החיצון אין בבית הפנימי לא הלכך בתוך המרחץ אפילו בחמין שהוחמו מעי״ט אסור אבל חוץ למרחץ שרי. ובפרק כירה אהא דאמר ר״ש בן פזי אמר ריב״ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע״ש התחילו הבלנין לחמם חמין בשבת אסרו להם החמין והתירו להם את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעין אנחנו אסרו להם הזיעה והתירו להם חמי טבריא כתב הרא״ש אלו הגזרות היו אף בי״ט דהא ברייתא בי״ט מיירי דקתני מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מעי״ט ועלה קא מסיק משרבו עוברי עבירה ומייתי מהא דריב״ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע״ש אלמא דעל שבת וי״ט גזרו כאחד וכבר כתב כן רבינו בסימן שכ״ו ושם נתבאר אם יש חילוק בין אמבטי גדולה לקטנה והר״ן כתב בפ״ב דביצה וז״ל כבר כתבתי בפרק כירה מה שנ״ל שלדברי רבותינו בעלי התוספות שאומרים דלהחם חמין בי״ט לרחיצת כל הגוף מדאורייתא אסור בחמין שהוחמו מעי״ט נמי אסור לרחוץ בהם כל גופו גזירה ערב י״ט אטו י״ט כי היכי דגזרינן התם ע״ש אטו שבת אלא מיהו כיון דמדרבנן בעלמא היא על דברי הגאונים ז״ל ראוי לסמוך עכ״ל.
והאגור כתב בשם תשובת הרשב״א לאסור אבל סמ״ג פסק כדברי הגאון וכ״פ הרמב״ם בפ״א וכתב ה״ה כן הסכמה מן הגאונים ואפילו לרחוץ כל גופו כאחד וכן עיקר עכ״ל והכי נקטינן:
כתב המרדכי בפ״ב דביצה ר״י כתב דמותר לרחוץ תינוק קטן כדאיתא פרק בתרא דיומא (יומא עח:) דתנוקות מותרין ברחיצה וסיכה בי״ט דכל מידי דאית ביה רביתא לתינוק לא גזרו ביה רבנן וצ״ע כי נ״ל דלא גזרו על תינוק לרחוץ אבל אסור לגדול לעשות הבערה לצורך שום רחיצה דהא אין שוה לכל נפש עכ״ל:
כתב הכלבו מותר להחם הרבה מן המים דומיא דממלאה אשה קדירה בשר ועל זה הורו חכמים הראשונים במקום שיש תינוק שיש צורך לרחוץ כל גופו שנותנין מים הרבה להחם להדיח הקערות ומן השיריים רוחצין גוף התינוק ע״כ. וסיים בה בא״ח אבל במרחץ אסור אפילו פניו וידיו ורגליו:
רחיצה בחמי טבריא דין שבת וי״ט שוה וכבר נתבאר משפטם בסימן שכ״ו:
(ג) ומה שכתב אדם מותר לטבול בי״ט מטומאתו אבל אסור להטביל כלים חדשים או טמאים לטהרם בפ״ב דביצה (יז:) תנן חל להיות אחר השבת בש״א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה״א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ובגמ׳ (שם יח.) דכ״ע מיהת כלים בשבת לא מ״ט אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד״א בר״ה תינח שבת י״ט מאי איכא למימר גזירה י״ט אטו שבת רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה וגזרו בכלים דלאו בני סחיטה אטו כלים שהן בני סחיטה רב ביבי אמר גזירה שמא ישהא רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי וכתב הרא״ש וז״ל הביא הרי״ף טעמא דרב יוסף דאמר משום סחיטה וטעמא דרב ביבי דאמר גזירה שמא ישהא ושביק טעמא דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ד״א בר״ה וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלי האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים בי״ט הלכך נראה דטעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגבי דרב יוסף וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה וכן רבא בתראה הוא ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים בי״ט עכ״ל וכבר כתבתי זה בסי׳ שכ״ג ושם כתבתי שיש חולקין בזה ומתירים להטביל כלי עו״ג הלקוחים מן העו״ג:
ושם כתבתי ג״כ שלדברי האוסרים להטבילם מה תקנה יעשה להן כדי להשתמש בי״ט וענין היתר טבילת אדם נתבאר בסימן שכ״ו:
(ד) ואין עושין מוגמר משנה שם (לב:) שר״ג מתיר להניח מוגמר בי״ט וחכמים אוסרים משום דכתיב אשר יעשה לכל נפש ודבר זה אינו שוה לכל נפש שאינו אלא למפונקים או למי שריחו רע ובגמרא א״ר אסי מחלוקת להריח אבל לגמר הבית או הכלי ד״ה אסור איבעיא להו מהו לעשן פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבשם אר״י ע״ג גחלת אסור מפני שהוא מכבה ע״ג חרס מותר ואסיקנא רבא אמר ע״ג גחלת נמי מותר מידי דהוה אבישרא אגומרא וכן א״ר אסי לעשן שרי וכתב הר״ן פירש״י ע״ג גחלת נמי מותר דאוכל נפש הוא וראוי אף לעניים אלא שאינו מצוי להם ודמי לנזדמן לו צבי בי״ט כדאמרינן בפ״ק דכתובות (ז.) ואי משום כיבוי ואולודי ריחא והבערה שרי מידי דהוה אבישרא אגומרי דאיכא כל הני ושרי אבל הרי״ף סובר דבבישרא אגומרא ליכא כיבוי ולדבריו ה״ק אף על פי שאין זה צורך אוכל נפש ממש מותר להניח לבונה ע״ג אש הדולק לפי שאין כאן כיבוי שסופו מבעיר וכיון שכיבוי אין כאן הבערה אין כאן ומשום אולודי ריחא נמי לא מיתסר כיון שאינו מכוין להריח אלא להכשיר אוכלין מידי דהוי אבישרא אגומרי דכולהו איתנהו ביה כיבוי והבערה כי הכא ואולודי ריחא בגחלים אע״ג שאינו לצורך אוכל נפש ממש שהיה אפשר לצלות סמוך לגחלים ולא על גבן עכ״ל הר״ן ומתוך דבריו יתבאר לן שמה שכתב הרי״ף גבי הא דאיבעיא לן מהו לעשן פי׳ מהו לעשן את הפירות כדי להכשירן לאכילה וגם הרמב״ם שכתב בפ״ד מותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה לאו למימרא דדוקא שנכשירם ע״י עישון זה לאכילה וזולת העישון לא היו ראויים לאכילה אבל אם היו ראויים לאכילה קודם לכן אלא שע״י העישון מתעלים יותר לא אלא אפילו היכא דקודם העישון ראויין לאכילה כיון שהעישון מחשיב יותר שרי דהוי דבר השוה לכל נפש. ואיכא למידק מ״ש דגבי מוגמר שרי ואפי בגחלת של עץ ולמתק החרדל לא שרי אלא בגחלת של מתכת כמו שנתבאר בסימן שקודם זה ונ״ל דשאני חרדל דהוה אפשר למתקו מבע״י שכן דרכו למתק ממנו הרבה בבת אחת אבל עישון פירות אינו נעשה אלא ביומו כדי שלא יפחת ריחו. גרסינן בגמרא (ביצה כג:) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו סחופי כסא אשיראי ביומא טבא אסור משום דקא מוליד ריחא ומ״ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו התם ריחא מיהא איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא הכא אולודי הוא דקא מוליד ריחא ופירש״י סחופי כסא אשיראי. לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהם ריח הבושם של הכוס אסור דקא מוליד ריח בשיראים ע״כ וה״ה כתב זה בפ״ד בעיני איסור גמור שמחממין יורות בית החורף בי״ט של פסח אף כי לפעמים אין קור גדול כ״כ דמדמינן ליה למוגמר ולמרחץ דהוי איסור דאורייתא דאינו שוה לכל נפש אלא למעונגים כך מצאתי בתשובת אשכנזים כמדומה לי שהיא של מהרי״ל מולן ז״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144